סַבָּא חַיִּים מַמָּשׁ-מַמָּשׁ זָקֵן, וְהַנְּכָדִים שֶׁלּוֹ, רוֹן וְדוֹן, תּוֹרְמִים אוֹתוֹ לַמּוּזֵאוֹן. הוּא הֲרֵי שַׁיָּךְ לְאָז, לְאֵי פַּעַם וּלְהָיֹה הָיָה – מוּזֵאוֹן הוּא הַמָּקוֹם הַמֻּשְׁלָם בִּשְׁבִילוֹ. אֲבָל כַּאֲשֶׁר סַבָּא חַיִּים זוֹכֶה לְהַכָּרָה כַּבִּירָה בִּזְכוּת נִסְיוֹן חַיָּיו, רוֹן וְדוֹן מַרְגִּישִׁים בְּחֶסְרוֹנוֹ וּמַחְלִיטִים לְהַחְזִיר לְעַצְמָם אֶת הַסַּבָּא הָאָהוּב.

עֲלִילָה סוֹחֶפֶת, עֲתִירַת הַפְתָּעוֹת וְהוּמוֹר, מַצִּיגָה בְּפָנֵינוּ מַעֲרֶכֶת יְחָסִים מְרַתֶּקֶת וּמַפְנָה זַרְקוֹר אֶל הָאֶתְגָּרִים בְּפַעֲרֵי הַדּוֹרוֹת וְאֶל הַהַכָּרָה בְּעֵרֶךְ הַמְּבֻגָּרִים מֵאִתָּנוּ. זֶהוּ סִפּוּר שׁוֹבֵה לֵב שֶׁבָּא לְהַזְכִּיר כִּי לְכָל אֶחָד יֵשׁ מָקוֹם וַחֲשִׁיבוּת בְּעוֹלָמֵנוּ.

אָח וְאָחוֹת שֶׁעוֹשִׂים הַ-כֹּל בְּיַחַד – זֶה הֲכִי כֵּיף!

הֵם לֹא זְקוּקִים לְאַף אֶחָד, וּמִסְתַּדְּרִים בֵּינֵיהֶם מְצֻיָּן. הֵם
פָּשׁוּט מַתְאִימִים.

אוֹ שֶׁלֹּא?

בְּשׁוֹבָבוּת וּבְהוּמוֹר נִפְרֶשֶׂת מַעֲרֶכֶת יְחָסִים מְעוֹרֶרֶת הִזְדַּהוּת
שֶׁמַּזְמִינָה אֶת הַקּוֹרְאִים לְהַבִּיט עַל הָעוֹלָם גַּם מִנְּקֻדַּת מַבָּטוֹ
שֶׁל הָאַחֵר.

אוֹרִית מַגִּיעַ-שׁוֹלָב נִמְנֵית עִם הַסּוֹפְרוֹת-מְאַיְּרוֹת הַבּוֹלְטוֹת כַּיּוֹם. שְׁנֵינוּ הוּא הַסֵּפֶר הַשֵּׁנִי שֶׁכָּתְבָה וְאִיְּרָה.

פליקס מעולם לא היה מאוהב. הוא ממש רוצה בזה והוא מתוסכל, כי נדמה לו שלכולם חוץ ממנו קל למצוא אהבה. ולמרות שהוא גאה בזהות שלו, פליקס גם חושש שבגלל כל מאפייני השוליים שלו – שחור, קוויר וטרנסג'נדר – הוא לא יצליח לזכות באושר ועושר לנצח נצחים.

כשתלמיד.ה אנונימי.ת מתחיל.ה לשלוח לו הודעות טרנספובּיות – אחרי שהוצגה ללא רשותו תערוכת צילומים שלו לפני שעבר התאמה מגדרית – פליקס מתכנן נקמה. הוא ממש לא דמיין לעצמו שהתוכנית שלו תוביל אותו למשולש אהבה...

כשפליקס מנתב את רגשותיו המורכבים הוא מתחיל במסע גילוי עצמי שעוזר לו להגדיר מחדש את מערכת היחסים החשובה ביותר שלו: עם עצמו.

פליקס לנצח, שזכה בפרסים ובשבחים רבים, הוא סיפור עמוק וגלוי לב על זהות, התאהבות והבנה שכולנו זכאים לאהבה.

א' זֶה אַרְיֵה, ב' זֶה בַּרְוָזָה, ג' זֶה גָּמָל, ד' זֶה דֻּבָּה, ה' זֶה הִיפּוֹפּוֹטָם, אֲבָל אֵיזוֹ חַיָּה יֵשׁ בְּ-ו'?

 וִירוּס רוֹצֶה לְהִתְקַבֵּל לְסֵפֶר הָאָלֶף-בֵּית שֶׁל הַחַיּוֹת, אֲבָל הֵן מְסָרְבוֹת לְקַבֵּל אוֹתוֹ. מָה קוֹרֶה כְּשֶׁהַוִּירוּס נֶעֱלָב וּמַחְלִיט לְהַרְאוֹת לְכֻלָּם שֶׁהוּא מַתְאִים לַסֵּפֶר?

סִפּוּר צִבְעוֹנִי, מַצְחִיק וְנוֹגֵעַ לַלֵּב שֶׁמְּאַפְשֵׁר לִלְמֹד אֶת אוֹתִיּוֹת
הָאָלֶף-בֵּית בַּדֶּרֶךְ הֲכִי מְהַנָּה וְעַכְשָׁוִית שֶׁיֵּשׁ!

פְּנִינָה גֶּפֶן שִׂחֲקָה בַּשִּׁעוּרִים אֶרֶץ-עִיר וְאַף פַּעַם לֹא מָצְאָה חַיָּה בָּאוֹת ו'. הִיא נוֹלְדָה בַּשָּׁנָה שֶׁבָּהּ שֻׁגְּרָה לָרִאשׁוֹנָה מַעְבֹּרֶת הֶחָלָל קוֹלוּמְבִּיָה, וְכַיּוֹם הִיא תַּסְרִיטָאִית וְעִתּוֹנָאִית וְאִמָּא לַחֲמִשָּׁה יְלָדִים.

אֲבִיאֵל בָּסִיל צַיֵּר בַּשִּׁעוּרִים עַל הַמַּחְבָּרוֹת, עַל הַמְּחָקִים וַאֲפִלּוּ עַל הַמִּסְפָּרַיִם. הוּא נוֹלַד בַּשָּׁנָה שֶׁבָּהּ סְפָרַד אֵרְחָה לָרִאשׁוֹנָה אֶת הַמּוֹנְדְיָאל, וְכַיּוֹם הוּא מְאַיֵּר סִפְרֵי יְלָדִים וְאָב לִשְׁתֵּי בָּנוֹת.

"אֵיזֶה יוֹם הַיּוֹם?" שָׁאֲלָה נָעֳמִי.

ווִין-ווִין אָהַב אֶת נָעֳמִי, וְכָל יוֹם בִּמְחִיצָתָהּ הָיָה הַיּוֹם הַמָּעֳדָף עָלָיו בַּשָּׁבוּעַ.

"אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ," אָמַר לָהּ. "אֲנִי תָּמִיד מִתְבַּלְבֵּל בֵּין הַיָּמִים."

לְפֶתַע הִגִּיעַ בַּדֵעַ בְּדִלּוּגִים. "הַיּוֹם לֹא יוֹם שַׁבָּת וְגַם לֹא יוֹם רְבִיעִי. הַיּוֹם יוֹם הֻלֶּדֶת!" הוּא פָּסַק.

"יוֹם הֻלֶּדֶת?" הִתְפַּלְּאָה נָעֳמִי, "אֲבָל אֵיזֶה יוֹם הַיּוֹם?"

"יוֹם הֻלֶּדֶת!" חָזַר בַּדֵעַ, "הַיּוֹם הֲכִי נֶהֱדָר שֶׁיֵּשׁ! יוֹם שֶׁתָּמִיד מַגִּיעַ אַחֲרֵי וְלִפְנֵי יוֹם שְׁלִישִׁי, וְלִפְעָמִים גַּם בְּיוֹם שְׁלִישִׁי! בְּדֶרֶךְ כְּלָל בִּשְׁעוֹת אַחַר הַצָּהֳרַיִם."

נָעֳמִי אוֹהֶבֶת כָּל כָּךְ אֶת חֲבֵרֶיהָ ווִין-ווִין הַפִּינְגְוִין, פִּיפּוֹטָם הַהִיפּוֹפּוֹטָם וּבַּדֵעַ הַצְּפַרְדֵעַ. הֵם נֶהֱנִים לְשַׂחֵק יַחַד, לַחְווֹת הַרְפַּתְקָאוֹת מַלְהִיבוֹת, לְהִתְוַכֵּחַ (וְכַמוּבָן לְהַשְׁלִים), כִּי זֶה מָה שֶׁחֲבֵרִים הֲכִי טוֹבִים עוֹשִׂים!

הִצְטָרְפוּ לְנָעֳמִי וְלַחֲבֵרֶיהָ בְּסִפּוּרִים מַצְחִיקִים, מַקְסִימִים וְשׁוֹבֵי לֵב. גַּלּוּ מַדּוּעַ בַּדֵעַ הוּא כֹּל יוֹדֵעַ, אֵיזוֹ מִשְׁאָלָה בִּקֵּשׁ ווִין-ווִין לְיוֹם הֻלַּדְתּוֹ, מִיהוּ פּוּפִּי וְלָמָּה הוּא לֹא מַרְשֶׁה כְּלוּם, וְאֵיךְ הֵגִיבָה הַחֲבוּרָה כְּשֶׁלַּחֲדַר הַמִּשְׂחָקִים הִגִּיעַ יְצוּר מִסְתּוֹרִי.

הַיּוֹם הֲכִי נֶהֱדָר הוּא סִפְרָהּ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַמְּאַיֶּרֶת וְהַסּוֹפֶרֶת לִי קוּרְצְוַוייל. הוּא נִכְתַּב בְּמָסֹרֶת סִפְרֵי צַעֲצוּעֵי חֲדַר הַיְּלָדִים, וּמְסַפֵּק שָׁעוֹת רַבּוֹת שֶׁל הֲנָאָה בִּזְכוּת דְּמוּיוֹת בִּלְתִּי נִשְׁכָּחוֹת, מְאֻיָּרוֹת לְהַפְלִיא.

שלוש ילדות שמוצאות דרך מפתיעה להתמודד עם העובדה שדמי הכיס שלהן נגמרו, חוברות יחד ויוצאות לפעולה. הן עורכות מפגשים סודיים במקלט השכונתי, מתמרנות את המורה וקובעות כללים נוקשים ליצירת נאמנות לקבוצה. אבל לא כל מה שנוצץ נשאר כזה, ובחבורה מתחילים להתגלות בקיעים. כאשר הילדות הולכות צעד אחד רחוק מדי, הן עלולות להימצא בסכנה של ממש.

האם הן יצליחו להתגבר על הפיתויים? האם החברוּת שלהן תשרוד למרות האירועים? ומה יעלה בגורל כל הדברים היפים שלהן?

בקומיקס מלהיב, מותח, מצחיק ושופע סצנות בלתי נשכחות, מספרות נורית זרחי והילה נועם על הרצון להשיג בכל מחיר את מה שאין, על מנהיגוּת שתלטנית ועל יחסים סבוכים בין חברוֹת.