מיינקראפט – התאונה

הייתי רוצה למצוא את מי שטבע את הביטוי "לכל דבר יש סיבה טובה", ולהגיד לו מה דעתי עליו. כי הדבר האחרון שצריך לשמוע כשהעולם נדפק לגמרי זה שבעצם קרה משהו טוב. לפי הביטוי, אם היתה מכונת זמן שתחזיר אתכם אל העבר כדי לתקן את הטעויות שלכם, אז לא כדאי לכם להשתמש בה. כן, בטח. אין אחד שבאמת מאמין בזה. ברור שאין שום דבר טוב לומר אחרי שהכול נהרס לגמרי. מוטב להמשיך הלאה, לנסות לתקן את הטעויות ולקוות שבסופו של דבר הכול יסתדר. אני מרגישה צורך להגיד כאן משהו חכם יותר, אבל לא. זה כל מה שיש לי. אה, ומכונת הזמן ההיא. שתמיד ישנה. על כל פנים, הטעות שלצערי אני לא יכולה לחזור לתקן קרתה לפני ימים אחדים. כמה ימים בדיוק? אין לי מושג. הזמן די... מבולגן כרגע. ואני בלאו הכי לא יכולה לחזור לשנות דברים. זאת רק חוכמה שלאחר מעשה. צודקת או לא? אבל באיזשהו יום שישי, לפני זמן–מה, החבר הכי טוב שלי ואני היינו בדרך לאירוע סיום שנת הלימודים, הידוע גם בכינויו משחק "השיבה הביתה". שכנעתי את לוֹני ללכת איתי, אפילו ששנינו לא אוהבים ספורט. בעצם אנחנו אוהבים רק משחקי מחשב. ספורט מחוץ למשחק וידאו הוא לא בראש סדר העדיפויות שלנו. אבל חשבתי שאם משחק "השיבה הביתה" שייך לחוויות האלה עם חותמת איכות של בית ספר תיכון שעושים סביבן רעש בסרטים, אז למה לא לבדוק את זה? כתלמידת כיתה י', חדשה בפס הייצור, התרגשתי מההצטרפות לבית הספר התיכון. זה כמו לעבור לרמה חדשה במשחק וידאו של החיים — לוֹקרים גדולים יותר בשביל יותר ציוד, אתגרים גדולים יותר כמו מבחן פסיכומטרי — טוב, הבנתם את הרעיון.