צבע אש

35.00 ₪ 78.00 ₪

מאת: ג'ני ולנטיין

בימים מסוימים יש לי בראש רק אש. רוב הלילות אני ישנה עמוק בתוך להבות חובקות וזוהרות. השתוקקתי לאש במקומות אקראיים. אני מייחלת לליטוף הלהבה.

החיים של אייריס הם ההפך הגמור מכל מה שהיא מאמינה בו. אמא שלה רודפת בצע ומרוכזת בעצמה, ואביה החורג שטחי ויהיר. ואם זה לא מספיק, היא נאלצת לחזור לגור בלונדון, לאחר ששריפה שהציתה בארצות הברית כמעט הביאה למאסרה. עכשיו היא לבדה, מנותקת מחבֵרה הטוב ובן בריתה, תרסטון, האדם היחיד שהבין את הנחמה שמצאה בלהבת האש.

הכול משתנה כשמתברר שאביה הביולוגי גוסס, ואף שלא היה ביניהם קשר זה שנים רבות, אמה מחליטה לבקר באחוזתו בימיו האחרונים מתוך כוונה לשים יד על ירושת המיליונים שלו. אט אט מתהדק הקשר בין האב לבתו. השניים חולקים אהבה עזה לאמנות, ובשיחות הרבות ביניהם נחשפים סודות ושקרים הצובעים את השגרה האפורה בגוונים בוערים.

צבע אש הוא הרומן המסעיר והמתוחכם ביותר של ג'ני ולנטיין, מסופרות הנוער העכשוויות הבולטות והאהובות ביותר. רומן על קרבה יוצאת דופן, על קשרים פרומים, על עוצמת האהבה ועל האופן שבו הזיוף נמצא בכל אספקט של חיינו.

ספריה של ג'ני ולנטיין – בהם מרק שבור, נמלים, חייו הכפולים של קסיאל רודנייט, איגי ואני - זכו בפרסים ובאהדת הקהל והביקורת, ונבחרו במהלך השנים ל"מצעד הספרים" של משרד החינוך.

 

מגיל 12 ומעלה

תרגום מאנגלית: מאירה פירון

כריכה רכה, 204 עמודים

תאריך הוצאה לאור: 2017

דאנאקוד: 362-5459

ISBN: 978-965-564-274-2

לרכישת ספר דיגיטלי

"הספר מעניין, התיאורים חזקים וחודרים ללב" – המלצה על הספר בפורום "תפוז"

בלוויה של אבי, אחרי שהכול נגמר, הדלקתי לזכרו מדורה גדולה מארגזי תפוחים ורהיטים שבורים וענפי עץ שנפלו. הלהבות היתמרו מעל פיסת האדמה הדלה שאני מכנָה גן המדורה, והתלקחו, גדולות מכדי להילחם בהן, על רקע אור אחר הצהריים המתפוגג. על המדשאה מתחתַי, בנֵי משפחתי התאמצו לנשום כאילו הם דגים מחוץ למים. הם לפתו את הפרצופים שלהם כמו בציור הצעקה של אדוארד מונק, כמו מסוממים. המתאבלים זרמו מחוץ לבית, מתייפחים בבגדי המעצבים שלהם, מוארים בלהבות כמו רוחות רפאים. אבי החורג, לוֹאֶל בַּקסטֶר, סֵמל סקס מזדקן, כוכב טלוויזיה בעבר וכלומניק בהווה, עמד מתנודד, מטושטש וחלול מבט, כמו אדם שהקיץ משינה ממושכת ומצא את עצמו במקום הלא נכון. אמא שלי, האנָה, צנחה על הדשא הלח כמו סייחה שרק נולדה, מקושטת בכל תכשיטי כרטיס האשראי שלה, ופניה המרהיבים מתכווצים ומתכרכמים לאט. היא נאחזה בבגדים שלה, התייפחה בפראות, אבל לא טרחה לקום. נראה לי שהיא לא זכרה איך קמים — היא כרעה תחת נטל החובות הכבדים. יכולתי לצלם אותם, לשמר את ייסוריהם בסרט לצפיות חוזרות, אבל לא צילמתי. עשיתי מה שתֵרסטוֹן, החבר הכי טוב והיחיד שלי, תמיד אמר לי. התענגתי על הרגע, כי הרגע היה מספק מעל ומעֵבר. עמדתי מאחור וצפיתי בהם סובלים, מזינים את האש באגרופים מלאי ניירות. תהיתי אם הם ידברו איתי שוב אי פעם. תמיד קיוויתי שהאנה ולואל יפסיקו לדבר. הם לא התנהגו כך כשאבי היה בכבשן. לא הצטערו לראות אותו הולך מאיתנו. לפני האש נערך עבורו טקס במשרפת המתים. אֶרנֶסט טוֹבּי ג׳וֹנס, אחד המתים הממתינים בתור להישרף. לואל הסתובב בחדר בחליפה צמודה, והאנה הִרכיבה משקפי שמש שחורים וגדולים כדי להסתיר את היעדרן של הדמעות. היא נעלה נעלי עקב שחורות מבריקות עם סוליות אדומות, בצבע השפתון שלה. אביזרי אופנה דרמטיים היו התשובה של אמי לאירועים גדולים, תחליף לרגשות של ממש.