דבר הספרנית
הממליצה: תמר ורטה זהבי, סופרת ומרצה במכללת דוד ילין
"וניל" מאת בתאל ביאו
שלוש פעמים ברצף קראתי את "וניל" מאת בתאל ביאו . בפעם הראשונה כי אהבתי את שם הספר. בפעם השנייה רציתי לקרוא אותו לאט ולהבין את מה שלא הבנתי בקריאה הראשונה. בפעם השלישית, כסופרת רציתי להבין איך הצליחה בתאל ביאו לכתוב על הפגיעה האיומה מכל – התעללות מינית.
לירז (לי-סוד) גיבורת הרומן הולכת ומשתתקת מיום ליום עד שאינה מדברת כלל. לכתוב על נערה שותקת זו החלטה ספרותית נועזת, שכן דיאלוג הוא נדבך חשוב במלאכת הכתיבה. ולא רק שלירז שותקת, היא גם אינה מצליחה לפענח את חלומות הבעתה שתוקפים אותה בלילות ולא את ריח הווניל המבחיל שאופף אותה כשהיא מקיצה. לירז המיוסרת אינה יודעת בברור מי או מה גרם לה לכאב המשתק. גם אנחנו - הקוראות והקוראים - שרויים בערפל ולא מבינים מה עובר על הנערה בת השש-עשרה. מדוע ניסתה להתאבד? מדוע היא מאושפזת במוסד פסיכיאטרי? העמימות המעיקה הזאת שנמשכת עד פרק 37 גורמת לנו לתחושת מתח ומחנק ממשיים. בתאל ביאו הצליחה לכתוב את הלופּ שכלואות בו שורדות התעללות מינית שאינן מסוגלות לדבר את הפגיעה, שכן איך ניתן לדבר על מה שאי אפשר לדבר עליו?
הספר האמיץ הזה לא רק מתאר את הסבל הנפשי של לירז ואת חווית האשפוז המטלטלת, הוא גם אינו מדלג על תיאור מעשה/י האינוס האלים המופיע בפרק 37.
למרות הטראומה המחרידה שעברה לירז היא איננה מצטיירת כקורבן חסר אונים אלא כנערה עוצמתית שתצליח לצמוח ולפרוח. לירז, באמצעות הסופרת המוכשרת והנועזת שיצרה את דמותה, נותנת פתחון פה לנפגעות ונפגעים מינית ששתקו את פגיעתם ובכך תורמת לתהליך החלמתם.
הספרנית: אלת סימון, מנהלת הספרייה האזורית ערבה
"עשר זה גדול" מאת: דין פיצ'פורד
מכירים את שאלת הזהב, השאלה המדויקת שתגרום לכם להבין מהי התשובה עבורכם? זה מה שקורה לצ'רלי כשהוא קורא בכרטיס הברכה שקיבל מאביו לכבוד יום ההולדת שלו את המלים: "מה אתה מתכוון לעשות לכבוד היום הגדול והחשוב הזה שלך?"
השאלה הזאת מולידה שאלות נוספות שמניעות את צ'רלי לפעולה, ומקדמות את עלילת הספר בקצב של שיר פופ מהנה במיוחד, אולי תודות לניסיונו של דין פיצ'פורד ככותב פזמונים (חיפוש התשובות מזכיר קצת את האורקל מדלפי, או את השאלה הנכונה לתשובה 42 של דאגלס אדמס). בכל אופן, כל הדמויות בספר ומערכות היחסים ביניהן הן כנות ומורכבות ונוגעות ללב, ואני חושבת שהצלחתי להזדהות עם כולן בצורה מסוימת. זהו ספר שיש בו המון בדידות והמון אומץ. קראתי אותו מספר פעמים, לעתים בקול לילדיי ולעתים לעצמי, ונהניתי בכל פעם מחדש.
כספרנית אני נפגשת עם המון ילדים ומכירה את הנטייה של חלקם הגדול להימשך לספרים צנומים, והעובדה שבספר 166 עמודים מאווררים מוסיפה על האטרקטיביות שלו. קל לי להמליץ עליו, קל לילדים להתחיל לקרוא בו, ומי שמתחיל אינו יכול שלא להיקשר לצ'רלי, ללוות אותו במילוי המשימות שלו ולהיות חבר שלו כדי שיהיה פחות לבד. אי אפשר שלא להתאהב בספר המעולה הזה.
הספרנית: לני ריפא, אחראית ספריית צהלה, תל אביב
סדרת "הספרייה שלי"
כשהורים פנו אלי בספרייה בבקשה להמליץ להם על ספרי ראשית קריאה, העמקתי יותר ויותר בסדרת ספרי "הספרייה שלי". מצאתי כי כל ספר בסדרה מלווה באיורים יפים ונעימים לעין. בנוסף לכך, הם כתובים בלשון המתאימה לקוראים המתחילים, ולא כתובים בשפה "ילדית" מדי.
אני אוהבת בסיומו של כל ספר מצוין גם מספר המילים שבו, כך שהילדים גם זוכים לאיזה גמול והישג עם סיום הקריאה. כל ספר בסדרה נכתב על ידי סופר/ת שונים, דבר שלא גורם לסדרה להיות אחידה מדי. מיותר לציין שאני מחכה בקוצר רוח לכל ספר שיוצא בסדרה הקסומה הזו.
הספרנית: אלת סימון, מנהלת הספרייה האזורית ערבה
"האריה של אלן" מאת: קרוקט ג'ונסון
כמו בספרו המוכר יותר, "אהרון והעיפרון הסגול", קרוקט ג'ונסון יוצר עולם שיוצר עולם שיוצר עולם שיוצר...
במקרה של אהרון הוא עושה זאת באמצעי גרפי, וכאן הוא עושה זאת באופן מילולי. הוא מתמלל דיאלוגים בין אלן לאריה הבד שלה, כלומר בין אלן לבין עצמה, ואין הגבלה למספר התפקידים שהילדה המתוקה הזאת יכולה למלא. אלן והאריה שלה הם שניים שהם אחת. לעתים התפקידים מטשטשים מעט, אבל לרוב אלן היא קולו של הרגש והאריה הוא קולו של ההיגיון.
הספר הזה מיוחד, מלא הומור, מעורר מודעות – ממש מיינדפולנס לילדים צעירים ולמבוגרים באותה המידה. הוא מאיר את הפן הבוגר אצל הילדים ואת החלק הילדי אצל המבוגרים. מין קסם שכזה. הספר יצא לאור ב-1959 (ארבע שנים אחרי "אהרון והעיפרון הסגול"), והוא כתוב בשפתם הפנימית של אנשים, חף מכל סגנון תקופתי, מה שהופך אותו לרלוונטי תמיד. מאירה פירון עושה לו שירות נפלא עם התרגום המצוין שלה לעברית.
בספר שנים-עשר ספורים וכולם מוצלחים ומסבי הנאה, לדעתי. ההמלצה (המבוגרת) שלי היא לקרוא אותו בקול לילדים הצעירים או לבד. כך או כך הוא יסב לכם רגעים של אהבה והקשבה עצמית.
