א' זֶה אַרְיֵה, ב' זֶה בַּרְוָזָה, ג' זֶה גָּמָל, ד' זֶה דֻּבָּה, ה' זֶה הִיפּוֹפּוֹטָם, אֲבָל אֵיזוֹ חַיָּה יֵשׁ בְּ-ו'?

 וִירוּס רוֹצֶה לְהִתְקַבֵּל לְסֵפֶר הָאָלֶף-בֵּית שֶׁל הַחַיּוֹת, אֲבָל הֵן מְסָרְבוֹת לְקַבֵּל אוֹתוֹ. מָה קוֹרֶה כְּשֶׁהַוִּירוּס נֶעֱלָב וּמַחְלִיט לְהַרְאוֹת לְכֻלָּם שֶׁהוּא מַתְאִים לַסֵּפֶר?

סִפּוּר צִבְעוֹנִי, מַצְחִיק וְנוֹגֵעַ לַלֵּב שֶׁמְּאַפְשֵׁר לִלְמֹד אֶת אוֹתִיּוֹת
הָאָלֶף-בֵּית בַּדֶּרֶךְ הֲכִי מְהַנָּה וְעַכְשָׁוִית שֶׁיֵּשׁ!

פְּנִינָה גֶּפֶן שִׂחֲקָה בַּשִּׁעוּרִים אֶרֶץ-עִיר וְאַף פַּעַם לֹא מָצְאָה חַיָּה בָּאוֹת ו'. הִיא נוֹלְדָה בַּשָּׁנָה שֶׁבָּהּ שֻׁגְּרָה לָרִאשׁוֹנָה מַעְבֹּרֶת הֶחָלָל קוֹלוּמְבִּיָה, וְכַיּוֹם הִיא תַּסְרִיטָאִית וְעִתּוֹנָאִית וְאִמָּא לַחֲמִשָּׁה יְלָדִים.

אֲבִיאֵל בָּסִיל צַיֵּר בַּשִּׁעוּרִים עַל הַמַּחְבָּרוֹת, עַל הַמְּחָקִים וַאֲפִלּוּ עַל הַמִּסְפָּרַיִם. הוּא נוֹלַד בַּשָּׁנָה שֶׁבָּהּ סְפָרַד אֵרְחָה לָרִאשׁוֹנָה אֶת הַמּוֹנְדְיָאל, וְכַיּוֹם הוּא מְאַיֵּר סִפְרֵי יְלָדִים וְאָב לִשְׁתֵּי בָּנוֹת.

"אֵיזֶה יוֹם הַיּוֹם?" שָׁאֲלָה נָעֳמִי.

ווִין-ווִין אָהַב אֶת נָעֳמִי, וְכָל יוֹם בִּמְחִיצָתָהּ הָיָה הַיּוֹם הַמָּעֳדָף עָלָיו בַּשָּׁבוּעַ.

"אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ," אָמַר לָהּ. "אֲנִי תָּמִיד מִתְבַּלְבֵּל בֵּין הַיָּמִים."

לְפֶתַע הִגִּיעַ בַּדֵעַ בְּדִלּוּגִים. "הַיּוֹם לֹא יוֹם שַׁבָּת וְגַם לֹא יוֹם רְבִיעִי. הַיּוֹם יוֹם הֻלֶּדֶת!" הוּא פָּסַק.

"יוֹם הֻלֶּדֶת?" הִתְפַּלְּאָה נָעֳמִי, "אֲבָל אֵיזֶה יוֹם הַיּוֹם?"

"יוֹם הֻלֶּדֶת!" חָזַר בַּדֵעַ, "הַיּוֹם הֲכִי נֶהֱדָר שֶׁיֵּשׁ! יוֹם שֶׁתָּמִיד מַגִּיעַ אַחֲרֵי וְלִפְנֵי יוֹם שְׁלִישִׁי, וְלִפְעָמִים גַּם בְּיוֹם שְׁלִישִׁי! בְּדֶרֶךְ כְּלָל בִּשְׁעוֹת אַחַר הַצָּהֳרַיִם."

נָעֳמִי אוֹהֶבֶת כָּל כָּךְ אֶת חֲבֵרֶיהָ ווִין-ווִין הַפִּינְגְוִין, פִּיפּוֹטָם הַהִיפּוֹפּוֹטָם וּבַּדֵעַ הַצְּפַרְדֵעַ. הֵם נֶהֱנִים לְשַׂחֵק יַחַד, לַחְווֹת הַרְפַּתְקָאוֹת מַלְהִיבוֹת, לְהִתְוַכֵּחַ (וְכַמוּבָן לְהַשְׁלִים), כִּי זֶה מָה שֶׁחֲבֵרִים הֲכִי טוֹבִים עוֹשִׂים!

הִצְטָרְפוּ לְנָעֳמִי וְלַחֲבֵרֶיהָ בְּסִפּוּרִים מַצְחִיקִים, מַקְסִימִים וְשׁוֹבֵי לֵב. גַּלּוּ מַדּוּעַ בַּדֵעַ הוּא כֹּל יוֹדֵעַ, אֵיזוֹ מִשְׁאָלָה בִּקֵּשׁ ווִין-ווִין לְיוֹם הֻלַּדְתּוֹ, מִיהוּ פּוּפִּי וְלָמָּה הוּא לֹא מַרְשֶׁה כְּלוּם, וְאֵיךְ הֵגִיבָה הַחֲבוּרָה כְּשֶׁלַּחֲדַר הַמִּשְׂחָקִים הִגִּיעַ יְצוּר מִסְתּוֹרִי.

הַיּוֹם הֲכִי נֶהֱדָר הוּא סִפְרָהּ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַמְּאַיֶּרֶת וְהַסּוֹפֶרֶת לִי קוּרְצְוַוייל. הוּא נִכְתַּב בְּמָסֹרֶת סִפְרֵי צַעֲצוּעֵי חֲדַר הַיְּלָדִים, וּמְסַפֵּק שָׁעוֹת רַבּוֹת שֶׁל הֲנָאָה בִּזְכוּת דְּמוּיוֹת בִּלְתִּי נִשְׁכָּחוֹת, מְאֻיָּרוֹת לְהַפְלִיא.

שלוש ילדות שמוצאות דרך מפתיעה להתמודד עם העובדה שדמי הכיס שלהן נגמרו, חוברות יחד ויוצאות לפעולה. הן עורכות מפגשים סודיים במקלט השכונתי, מתמרנות את המורה וקובעות כללים נוקשים ליצירת נאמנות לקבוצה. אבל לא כל מה שנוצץ נשאר כזה, ובחבורה מתחילים להתגלות בקיעים. כאשר הילדות הולכות צעד אחד רחוק מדי, הן עלולות להימצא בסכנה של ממש.

האם הן יצליחו להתגבר על הפיתויים? האם החברוּת שלהן תשרוד למרות האירועים? ומה יעלה בגורל כל הדברים היפים שלהן?

בקומיקס מלהיב, מותח, מצחיק ושופע סצנות בלתי נשכחות, מספרות נורית זרחי והילה נועם על הרצון להשיג בכל מחיר את מה שאין, על מנהיגוּת שתלטנית ועל יחסים סבוכים בין חברוֹת.