תמיד גרנו בטירה

50.00 ₪ 78.00 ₪

מאת: שירלי ג'קסון

מֵריקֵט בּלֶקווּד מתגוררת באחוזה המשפחתית עם אחותה הגדולה קונסטנס ועם הדוד ג'וליאן. בעבר מנתה המשפחה שבע נפשות – עד שבערב נורא אחד מצאה מנת רעל את דרכה אל קערית הסוכר. לאחר שזוכתה מרצח ארבעת בני משפחתה, שבה קונסטנס לביתה – טירה מבודדת בקצה הכפר – כשמריקט מגינה עליה מפני אנשי הכפר הסקרנים והעוינים. השנים עברו בניתוק נעים ונוח, עד שיום אחד הופיע בפתח ביתן בן הדוד צ'ארלס. מריקט זיהתה מיד את הסכנה הנשקפת להם וידעה שעליה לעשות הכול כדי להציל את קונסטנס ואת הבית. מעשיה מניעים עלילה מסתורית ומותחת שמגיעה לשיאים כמעט בלתי נתפסים.

תמיד גרנו בטירה, שכתבה הסופרת המהוללת שירלי ג'קסון, ראה אור בשנת 1962 ונחשב ליצירת מופת של ספרות המסתורין. ג'קסון בוראת בלשון חמקמקה ומפותלת טקסט שבו האמת תמיד מערערת ומעורערת, והקורא נאלץ לשמור על דריכות כדי לנסות להפריד בין העולמות הפנימיים של הדמויות לבין המציאות החיצונית של חייהן.

"יצירת מופת של מתח גותי" – ג'ויס קרול אוטס

"מי שלא קרא את תמיד גרנו בטירה, הפסיד דבר מופלא" – ניל גיימן

"ככל שהקורא שוקע עמוק יותר, כך הוא רוצה להמשיך ולצלול" – דונה טארט

 

מגיל 14 ומעלה

תרגום מאנגלית: מאירה פירון

כריכה רכה, 207 עמודים

תאריך הוצאה לאור: 2017

דאנאקוד: 362-5731

ISBN: 978-965-564-534-7

צילום על הכריכה: מריאנה רסקין

לרכישת ספר דיגיטלי

"טקסט ספרותי מבריק ולהיט קאלטי" - המלצה על הספר ב"הארץ"

"התוצאה מדהימה ומסמרת שיער" – המלצה על הספר בבלוג "המתלהבת"

קוראים לי מרי קתרין בּלֶקווּד. אני בת שמונה־עשרה, ואני גרה עם אחותי קוֹנסטַנס. לא פעם חשבתי שעם קצת מזל יכולתי להיוולד אישה־זאב, כי שתי אצבעותי האמצעיות באורך שווה. אבל נאלצתי להסתדר עם מה שיש לי. אני לא אוהבת להתרחץ וגם לא כלבים ורעש. אני אוהבת את אחותי קונסטנס, ואת ריצ'רד פְּלַנטֶגֶ'נֶט ואת אָמָניטָה פָאלוֹידֶס, פטריית אָמָנית המוות. כל שאר בני משפחתי מתים. בפעם האחרונה שהצצתי בספרי הספרייה שעל המדף במטבח, תאריך ההחזרה שלהם עבר לפני יותר מחמישה חודשים, ותהיתי אם הייתי בוחרת אחרת אילו ידעתי שאלה הספרים האחרונים, אלה שיעמדו לנצח על המדף במטבח שלנו. רק לעתים נדירות הזזנו דברים; משפחת בלקווד מעולם לא התאפיינה באי־שקט או בתזזיתיות. התמודדנו עם החפצים הארעיים הקטנים שעל פני השטח, הספרים והפרחים והכפות, אבל מתחת לאלו שמרנו תמיד על בסיס מוצק של רכוש קבוע. תמיד החזרנו דברים למקומם. איבקנו וטאטאנו מתחת לשולחנות ולכיסאות ולמיטות ולתמונות ולשטיחים ולמנורות, אבל לא הזזנו אותם; מערכת כלי האיפור משריון צב שעל שולחן האיפור של אמא שלנו מעולם לא זזה אפילו חלקיק סנטימטר. בני משפחת בלקווד תמיד גרו בבית שלנו ושמרו על הסֵדר; ברגע שגברת בלקווד חדשה עברה לגור בבית, נמצא מקום לחפציה, כך שהבית שלנו נבנה משכבות של נכסי בלקווד, כמו משקולות ששומרות על יציבותו מול העולם. היה זה יום שישי בסוף אפריל כשהבאתי את ספרי הספרייה אל הבית שלנו. ימי שישי ושלישי היו ימים נוראים, כי בהם נאלצתי להיכנס לכפר. מישהו היה צריך ללכת לספרייה ולמכולת; קונסטנס מעולם לא חצתה את קצה הגן שלה, ודוד ג'וליאן לא מסוגל. אם כן, לא גאווה הביאה אותי אל הכפר פעמיים בשבוע, וגם לא עיקשות, אלא רק צורך פשוט בספרים ובאוכל.