גוני גרין בבית הספר

תַּלְמִידָה חֲדָשָׁה הִגִּיעָה לְבֵית־הַסֵּפֶר. הִיא הִגִּיעָה בְּאוֹקְטוֹבֶּר, חֹדֶשׁ אַחֲרֵי תְּחִלַּת הַלִּמּוּדִים. הִיא פָּתְחָה אֶת דֶּלֶת כִּתָּה ב' בְּשָׁעָה עֶשֶׂר בְּבֹקֶר יוֹם רְבִיעִי וְעָמְדָה שָׁם לְבַד, אֲפִלּוּ בְּלִי אִמָּא שֶׁתַּכְנִיס אוֹתָהּ. הִיא לָבְשָׁה פִּיגָ'מָה וּמַגְּפֵי בּוֹקְרִים וְהֶחְזִיקָה מִלּוֹן וְתִיק אֹכֶל.

"שָׁלוֹם," אָמְרָה סוּזִי, הַמּוֹרָה שֶׁל כִּתָּה ב'. "אֲנַחְנוּ בְּאֶמְצַע שִׁעוּר לָשׁוֹן."

"יֹפִי," אָמְרָה הַיַּלְדָּה בַּפִּיגָ'מָה. "הֵבֵאתִי אֶת הַמִּלּוֹן שֶׁלִּי. אֵיפֹה אֲנִי יוֹשֶׁבֶת?"

"מִי אַתְּ?" שָׁאֲלָה סוּזִי בְּנִימוּס.

"אֲנִי הַתַּלְמִידָה הַחֲדָשָׁה שֶׁלָּךְ. קוֹרְאִים לִי גּוּנִי גְּרִין וְהִגַּעְתִּי לְכָאן מִסִּין. אֲנִי רוֹצָה לָשֶׁבֶת בְּאֶמְצַע הַכִּתָּה, כִּי אֲנִי אוֹהֶבֶת לִהְיוֹת בְּמֶרְכַּז הָעִנְיָנִים."

הַיְּלָדִים הִסְתַּכְּלוּ עַל הַיַּלְדָּה הַחֲדָשָׁה בְּהַעֲרָצָה. הֵם מֵעוֹלָם לֹא רָאוּ מִישֶׁהִי כְּמוֹ גּוּנִי גְּרִין.

הִיא הָיְתָה תַּלְמִידָה טוֹבָה. הִיא הִתְיַשְּׁבָה בַּמָּקוֹם שֶׁסּוּזִי נָתְנָה לָהּ, בְּמֶרְכַּז הָעִנְיָנִים, וְהֵחֵלָּה לַעֲבֹד עַל תַּרְגִּילֵי כְּתִיב שֶׁל כִּתָּה ב'. הִיא עָבְדָה מַהֵר וּמְסֻדָּר וּמִלְּאָה אַחַר הַהוֹרָאוֹת.

אֲבָל בִּמְהֵרָה הִתְבָּרֵר שֶׁגּוּנִי גְּרִין גַּם מִסְתּוֹרִית וּמְעַנְיֶנֶת. הַבְּגָדִים שֶׁלָּהּ הָיוּ מְיֻחָדִים. הַתִּסְרוֹקוֹת שֶׁלָּהּ הָיוּ מְיֻחָדוֹת. אֲפִלּוּ אֲרוּחוֹת הָעֶשֶׂר שֶׁלָּהּ הָיוּ מְיֻחָדוֹת מְאוֹד.

בַּאֲרוּחַת עֶשֶׂר בְּיוֹם רְבִיעִי, יוֹמָהּ הָרִאשׁוֹן בְּבֵית־הַסֵּפֶר, הִיא פָּתְחָה אֶת תִּיק הָאֹכֶל שֶׁלָּהּ וְהוֹצִיאָה סוּשִׁי וּמַקְלוֹת אֲכִילָה יְרֻקִּים. בְּיוֹם חֲמִישִׁי, יוֹמָהּ הַשֵּׁנִי בְּבֵית־הַסֵּפֶר, לָבְשָׁה גּוּנִי גְּרִין חֲצָאִית בָּלֶט וְרֻדָּה מֵעַל מִכְנָסַיִם יְרֻקִּים צְמוּדִים וְהִיא הֵבִיאָה לַאֲרוּחַת עֶשֶׂר שְׁלוֹשָׁה עֲנָבִים אֲדֻמִּים, אָבוֹקָדוֹ וְעוּגִיַּת שִׁבֹּלֶת שׁוּעָל.

בְּיוֹם חֲמִישִׁי, אַחֲרֵי אֲרוּחַת עֶשֶׂר, עָמְדָה סוּזִי מוּל הַכִּתָּה וְהֶחְזִיקָה גִּיר בַּיָּד. "הַיּוֹם," אָמְרָה, "נַמְשִׁיךְ לְדַבֵּר עַל סִפּוּרִים."

"יֵשׁ!" צָעֲקוּ תַּלְמִידֵי כִּתָּה ב', כֻּלָּם חוּץ מֵאַן, שֶׁאַף פַּעַם לֹא דִּבְּרָה, וְחוּץ מִדָּנִיֵּאל, שֶׁלֹּא הִקְשִׁיב. הוּא יָשַׁב מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן שֶׁלּוֹ, כָּרָגִיל.

"גּוּנִי, לֹא הָיִית כָּאן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לַלִּמּוּדִים. אֲנַחְנוּ לוֹמְדִים מָה עוֹשֶׂה סִפּוּר לְסִפּוּר טוֹב, נָכוֹן?" אָמְרָה סוּזִי. כֻּלָּם הִנְהֲנוּ. כֻּלָּם חוּץ מִדָּנִיֵּאל, שֶׁיָּשַׁב מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן וְהִתְעַסֵּק בַּמִּסְפָּרַיִם שֶׁלּוֹ.

"יְלָדִים? מָה צָרִיךְ סִפּוּר יוֹתֵר מִכֹּל? מִי זוֹכֵר?" סוּזִי הֵנִיפָה אֶת הַגִּיר בָּאֲוִיר, הִתְכּוֹנְנָה לִכְתֹּב מַשֶּׁהוּ עַל הַלּוּחַ.

הַיְּלָדִים שָׁתְקוּ לְרֶגַע. הֵם חָשְׁבוּ. לְבַסּוֹף צֶ'לְסִי הִצְבִּיעָה.

"צֶ'לְסִי? מָה סִפּוּר צָרִיךְ?"

"סֵפֶר," אָמְרָה צֶ'לְסִי.