האש של ג'ינקס (ספר שלישי בסדרה)

היצמדות לשביל לא תמיד תוביל אותך למחוז חפצך. ג'ינקס סטה ממנו ופילס את דרכו חרש בסבך עצי סמבּוּק אל קצה מכתש העצמות. הוא הסתתר בצִלו של עץ רוֹש והשקיף אל הצוקים התלולים באי מכתש העצמות, אל החומות הגבוהות של הטירה ואל גשר העצמות הדק שנמתח אל נחלתו של אדון העצמות.

כמה ימים קודם לכן הוא ראה את חברתו אֶלפווין, דמות רחוקה בגלימה אדומה עם כיפה, צועדת בקצה האי. היא לא הבחינה בו.

זלזל התפצח מאחורי ג'ינקס. הוא הסתובב מהר. לאדון העצמות היה מנהג מגונה להתגנב מאחורי אנשים. אבל לא היה שם איש.

ג'ינקס חיפש מחשבות או יֶדע בסבך השיחים — הוא יכול לראות דברים כאלה כשנמצאו בקרבתו. הוא לא מצא דבר. אם מישהו עוקב אחריו, הוא שומר על מרחק.

הוא ניתק מהעץ והתקרב לקצה. זה היה קשה. גבהים גרמו לו אי־נוחות. ועדיין לא ראה זֵכר לאלפווין.

לפני שנה היא החלה לרַגל אחר אדון העצמות — ולשמש לו שוליה. המחשבה על כך הפכה את בטנו של ג'ינקס. נורא לחשוב על כל אדם שנתון לחוסר חסדיו של אדון העצמות. אבל קללת אמירת האמת של אלפווין הפכה את מצבה למסוכן פי מאה.

עוד זלזל התפצח, קרוב יותר הפעם. וג'ינקס חש מחשבות ורגשות. הוא הכין את האש בתוכו לקראת הטלת כישוף. מאוחר מדי. יד שעירה עם טפרים אחזה בכתפו.

ג'ינקס הסתובב אחורנית באגרופים קפוצים. זה היה רק מַלתוּס.

"הפ... הבהלת אותי," אמר ג'ינקס.

"אני מתנצל." מלתוס הניד את ראשו לעבר האי. "אנשי־זאב מתמודדים עם העניינים האלה אחרת, אתה יודע."

ג'ינקס התרחק מקצה המכתש. "אני דואג לה. היא חושבת שהיא יכולה לשטות באדון העצמות. אבל עם הקללה שלה, הוא יכול לאלץ אותה לומר לו הכול. איך היא אמורה לשטות בו אם היא לא מסוגלת לשמור סוד?"